סבח ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1.זוהי בקשת התובעים לעיון חוזר בהחלטת כב' השופט מנהיים מיום 7.4.11 שבה קבע כדלקמן:

"אני סבור שיש לנהל את התביעה כך שבשלב ראשון תתברר שאלת קיומו ומהותו של נזק ככל שנגרם לתובעים, שאינו נזק של פגיעה באוטונומיה. שאלת האחריות ושאלת הפגיעה באוטונומיה תתבררנה בשלב השני".

יצויין כי התובעים הינם חולי ALS, הטוענים כי השתתפו בניסוי בנטילת תרופה שפותחה על ידי הנתבעת 1, כשהניסוי נערך באופן רשלני ותוך הפרת זכויותיהם, באופן שנגרמו להם נזקים.

2.התובעים טוענים בבקשתם כי ההחלטה דנן ניתנה בלא שנתבקשה תגובת הצדדים או עמדתם וכי היא החלטה חריגה המשנה את סדרי הדיון הרגילים, ויוצרת בלבול וסרבול בסדרי הדין. כן נטען כי התכלית של סיום התיק בדרך מהירה יכולה להיות מושגת בדרך אחרת, מקובלת יותר, והיא דיון בשאלת האחריות תחילה.

עוד טענו התובעים כי מדובר בהחלטת בינים הניתנת לשינוי בהתקיים הנסיבות לכך, דהיינו שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות על ידי בעלי הדין. בענייננו, נטען כי קיימת נסיבה חדשה, והיא עובדת קיום תביעה מקבילה לתביעה הנוכחית המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. באותה תביעה תבעה חברת פרוניורון את חברת טבע, הנתבעת 1, בעילה חוזית, בטענה להפרה יסודית של הסכם בין שתי החברות, באשר ערכה את הניסוי בחולים התובעים בפני בית משפט זה, באופן בו הניסוי "לא עמד בסטנדרטים מדעיים ראויים, עד כדי גרימת סיכון לחייהם של החולים שהשתתפו בו".

התובעים הפנו גם להחלטת נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט גרוניס, בבקשתם לאיחוד שתי התביעות, שניתנה ביום 3.4.12. באותה החלטה נקבע כי על פני הדברים קיימת הצדקה להורות על איחוד הדיון בשאלה המשותפת לשתי התובענות, שכן ליבונה המשותף יקדם את היעילות הדיונית, יחסוך זמן שיפוטי וימנע הכרעות סותרות. עם זאת, לא ניתנה הוראה בדבר איחוד הדיון, שכן המותב הדן בתביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "תביעת פרוניורון") אמור לפסול עצמו אם יאוחד הדיון באותו בית משפט, דבר שיביא לעיכוב בתביעת פרוניורון, וגם איחוד התביעות בפני בית משפט זה, צפוי לעורר קשיים משמעותיים, כל עומדת בעינה ההחלטה בדבר פיצול הדיון באופן ששאלת הנזק הפיסי תידון תחילה.

נשיא בית המשפט העליון קבע כי בקשת איחוד התיקים תישאר תלויה ועומדת, כדי לאפשר לתובעים לפנות לבית משפט זה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר פיצול הדיון, בהתחשב בנסיבות שאולי לא היו מצויות בפני בית המשפט במתן ההחלטה. כב' הנשיא הבהיר כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה בנושא זה, וכי בית המשפט יכריע בבקשה כאמור, אם תוגש, לפי שיקול דעתו.

הנתבעים התנגדו לבקשה לעיון חוזר. לטענתם אין לדון בטענות "ערעוריות" של התובעים, שכן היה עליהם לנקוט בהליכי ערעור אם סברו שההחלטה איננה נכונה, והם החמיצו זה מכבר את המועד לכך. הנתבעים טענו גם כי המותב הקודם שדן בתיק זה היה מודע לקיומה של תביעת פרוניורון, שכן עוד לפני מתן ההחלטה בדבר פיצול הדיון הובאו בפניו מסמכים מאותה תביעה והוא התייחס לכך אף בהחלטתו מיום 17.1.11.

כן טענו הנתבעים כי ההחלטה ניתנה לפני זמן רב, כי הצדדים פעלו לפיה, וכי ההכרעה בשאלת הנזק, המורכבת פחות משאלת האחריות, תאפשר לבית המשפט לקדם את ההכרעה ביתר השאלות המתעוררות בתיק זה, לרבות בשאלת האחריות, ואף לייתר את הצורך בשמיעת ראיות ובקיום דיון בהן.

4.לאחר שעיינתי בכלל החומר, דהיינו הבקשה, התגובות, והתשובה לתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי מקום לדון בטענות "ערעוריות" של התובעים, שכן מקומן של אלה במסגרת הליכי ערעור (שלא ננקטו על ידי התובעים), ולא במסגרת בקשה לעיון חוזר. אציין רק כי לא מצאתי בסיס לטענת התובעים כי הדיון בשאלת הנזק אמור לערב בתוכו שאלות שבאחריות.

מקובל עלי כי החלטת ביניים דוגמת זו בדבר פיצול הדיון שניתנה על ידי כב' השופט מנהיים הינה החלטה שניתן לבקש עיון חוזר לגביה, אם התקיים שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן.

מקובל עלי גם, כי אי מודעות לתביעת פרוניורון, נקודות ההשקה בינה לבין התביעה הנוכחית ואפשרות איחוד הדיון בתביעות (מבלי לקבוע מסמרות עובדתיים בשאלת קיום או אי קיום מודעות לנושאים אלה על ידי המותב הקודם, עובר למתן ההחלטה בדבר פיצול הדיון, שכן אין צורך בכךש), יכולה להוות נסיבה חדשה המקימה אפשרות לשינוי ההחלטה האמורה.

עם זאת, ובנסיבות תביעה זו, מצאתי כי היתה הצדקה להחלטה בדבר פיצול הדיון, כפי שניתנה, ואין בנסיבה החדשה לכאורה כדי להביא לשינויה.

הטעם לכך הוא כי פיצול הדיון באופן ששאלת הנזק הפיסי תידון תחילה, טומן בחובו את האפשרות לכך שלא יהא צורך בשמיעת ראיות ובהכרעות לאחר מכן בסוגיות שנותרו.

כך, למשל, אם ייקבע כי לא נגרם נזק פיסי למי מהתובעים עקב נטילת תרופת הניסוי (ולמותר לציין כי בית המשפט אינו מביע ואינו יכול להביע כל עמדה בשלב זה בסוגיה זו), תיוותר בעינה עילת נזק אחת בלבד, הלא היא פגיעה באוטונומיה, שגבולותיה ידועים, דבר שיוכל לאפשר סיום התיק בהסדר, בלא שיהא צורך לדון בשאלת האחריות והנזק הנטען הנוסף של פגיעה באוטונומיה. גם אם ייקבע היקף נזק פיסי זה או אחר, יוכל הדבר לאפשר לסיים את התיק בהסדר, נוכח ההכרעה במחלוקת בשאלת הנזק הפיסי.

להווי ידוע כי דיון בשאלת הנזק הינו דיון סבוך ומורכב פחות מאשר דיון בשאלת האחריות, ולפיכך בפיצול הדיון טמון פוטנציאל לייעול ולקיצור ההליך באופן משמעותי.

ודוק: ברי כי רובן ככולן של תביעות הנזיקין אינן מתאימות לפיצול הדיון באופן בו נעשה הדבר בתביעה זו, כך ששאלת הנזק תידון תחילה. כמקובל, אם מחליט בית המשפט לפצל את הדיון, מקדים הוא את הדיון בשאלת האחריות לדיון בשאלת הנזק. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של תביעה זו ראוי היה לנקוט במהלך שונה ולהקדים את הדיון בשאלת הנזק, כפי שנעשה.

השאלה המשותפת לשתי התובענות היא שאלה במישור האחריות, ומשיכול והקדמת הדיון בשאלת הנזק לשאלת האחריות תייתר כליל את הדיון בשאלת האחריות, אינני מוצא בנסיבת קיום התביעה הנוספת, ככל ולא היתה מודעות לקיומה עובר להחלטה בדבר פיצול הדיון, כדי לשנות את ההחלטה דנן.